דילוג לתוכן

מבוא קצר לרנגה אלכס בן-ארי

14/09/2010

מבוא קצר לרנגה / אלכס בן-ארי


בשתי מילים:
רנגה הוא שיר שרשרת הנכתב במשותף על ידי שני כותבים או יותר (בדרך כלל בין ארבעה לעשרה). כל משתתף תורם בתורו חוליה לשיר כאשר כל חוליה מתקשרת למהלך של קודמתה ובו בזמן פותחת מהלך חדש עבור החוליה הבאה אחריה, כל זאת תוך הענות לאילוצים מבניים וצורניים מסוימים.

הסטוריה קצרה:
הרנגה הומצאה ביפן לפני כאלף שנה ובראשיתה הייתה נחלתם הבלעדית של שכבת המשכילים והאריסטוקרטיה. בגלגוליה הראשונים היא כללה אוסף גדול של מגבלות תוכניות וצורניות ודרשה מן המשתתפים בה בקיאות עצומה בספרות הסינית והיפנית הקלאסית. כמה מאות מאוחר יותר התפתח סגנון רנגה עממי יותר (hakai no renga), שעשה שימוש בשפת יומיום, בתכנים ארציים יותר ובמערכת כללים נוקשה הרבה פחות. כל אלה אפשרו עולם תוכן עשיר ומשוחרר שהלך ונטה עם הזמן אל ההומוריסטי, הרכילותי והוולגרי. על בסיס הסגנון הזה יצר המשורר היפני הגדול מאצואו באשו (1644-1694) את סגנון הרנגה הידוע בשם רנקו. הרנקו עושה אף הוא שימוש בשפה ובתכנים יומיומיים אבל התכוונותו היא לירית ומתבוננת והחיבור בין חוליות מתבסס על דמיון בנימה, במצב הרגשי ובחווית הקיום ולא על שיתוף תכנים או על משחקים מילוליים. זהו חיבור שנובע מהבנה של תמונת העומק של החוליה הקודמת וזינוק למקום חדש על בסיס מה שאותה הבנה מעוררת בכותב.

מבנה הרנקו:
הרנקו היפני מורכב משני סוגים של חוליות: האחת בת שלוש שורות עם תבנית הברות של 5-7-5 (כלומר חמש הברות בשורה הראשונה, שבע בשניה וחמש בשלישית) והשניה בת שתי שורות בתבנית הברות של 7-7. החוליה הפותחת (ה-hokku) היא מן הסוג הראשון, החוליה השניה (ה-waki) היא מן הסוג השני, השלישית שוב מן הסוג הראשון וכן הלאה.
כאשר באים לכתוב רנקו בעברית עולה שאלת מידת המחויבות לתבנית ההברות היפנית. האם להקפיד עליה? האם לזנוח אותה לחלוטין? האם להמיר אותה במגבלה צורנית אחרת? גם במקרה של בחירה בויתור מוחלט על כל מגבלה דומה שכדאי להקפיד לפחות על מבנה של חוליה בת שלוש שורות קצרות ואחריה חוליה בת שתי שורות קצרות על מנת לשמר את הבידול המקורי בין שני סוגי החוליות ברנגה.
הרנקו הנפוץ ביותר מאז ימי באשו הוא ה-kasen, המורכב משלושים ושש חוליות. שש החוליות הראשונות הן פתיחה, 24 החוליות הבאות הן גוף הרנגה ושש האחרונות הן הסיום.
דימוי החוזר על עצמו לעיתים קרובות בכתיבה אודות מבנה הרנגה, הוא של מסיבת קוקטייל או ארוחת ערב חגיגית. שש החוליות הראשונות של הרנגה מקבילות לשלב ההתכנסות וההכרות הראשונית בין המוזמנים. הנימה שלהן היא, לפיכך, מתונה יותר והקשרים בין החוליות נועזים פחות וברורים יותר. כמו כן החוליה הראשונה מוקדשת בדרך כלל למארגן המושב, מביעה הכרת תודה, ולו מרומזת, על מאמציו ומציינת בדרך כלשהי את הזמן או המקום של ההתרחשות. החוליה השניה נכתבת על ידי המארגן עצמו ועיקרה הצטנעות נוכח המחמאות והתודות שהופנו אליו בחוליה הראשונה.
חלקה השני של הרנגה מקביל לשלב הארוחה עצמה. הכל כבר מיודעים זה לזה, חשים מאוד בנוח ועם היין והאוכל עולה גם מידת הפתיחות והשיחה זורמת בחופשיות מנושא לנושא. חלק זה הוא עיקר נפחה של הרנגה ובו יש מקום לכל אחד מן המשתתפים להפגין את ייחודו. הקישורים בין החוליות אסוציאטיביים יותר והנופים והנושאים מתחלפים תדיר.
שש החוליות האחרונות של הרנגה מקבילות לשלב בו הכל מחפשים את מעיליהם וממהרים לומר משפטים אחרונים במבוא בדרך החוצה. קצוות אחרונים נסגרים והכרת תודה על הארוע המענג ממלאת את הלב. הקצב של חלק זה יהיה לפיכך בדרך כלל בהול ומהיר יותר והחיבורים בין החוליות פראיים יותר. החוליה האחרונה (ageku) יכולה לשוב ולהתייחס בנימה של סיכום לחוליה הראשונה של הרנגה.

הרנגה חותרת לאיזון בין יציבות לשינוי. כל חוליה היא המשך של הקודמת אבל היא גם שואפת לחדש. כל משתתף שואף להפגין את כישרונו הייחודי אך מחוייב גם למהלך הכללי. שני מושגי המפתח בהקשר זה הם החיבור בין החוליות (link) והחילוף ביניהן (shift). רנגה שחוליותיה לוקות בחיבור שלהן מתפזרת ואובדת. רנגה שאין בה אנרגיה וברק מספיקים היא משעממת. כאשר מתקיים האיזון האמור מעבירה הרנגה את תחושה בו זמנית של ריבוי ואחדות, פורשת מניפה צבעונית ומרהיבה של הקיום ושוזרת בתוכה חוט דק של משמעות. הזהרה מקובלת בכתיבת רנגה היא לא להתפתות להפוך אותה לתחרות הברקות גרידא. רנגה היא מאמץ קבוצתי משותף, מבוסס קשב, שבמסגרתו ניתן לכל אחד מן המשתתפים כר עצום לביטוי אישי אבל גם נדרשת ממנו אחריות למבנה-העל.

כמה מונחים שימושיים (מתורגם מויקיפדיה):
hokku – החוליה הראשונה ברנגה. כוללת בדרך כלל התייחסות לעונה או למקום בו מתרחשת הרנגה וכן ברכה למארגן/מארח.
waki – החוליה השניה. נכתבת על ידי המארגן. מצטנעת ביחס לדבר השבח שהושמע בחוליה הראשונה.
ageku – החוליה האחרונה של המושב. נימתה סיכומית עם פנים לעתיד. לעיתים מתייחסת לחוליה הראשונה.
wakiokori – פתיחת מושב רנגה על ידי שימוש ב-hokku של משורר ידוע.
renju – חברי מושב הרנגה.
ichiza – מילולית, ”מושב אחד“. הסיטואציה של ההתכנסות יחד לשם כתיבת רנגה.
bunnin – רנגה הנכתבת באמצעות סוג כלשהו של התקשרות מרחוק (מכתבים, טלפון, פקס וכד‘). רנגהחלל הוא כמובן סוג של bunnin.

מודעות פרסומת

From → מאמרים

התגובות סגורות.